Meguilah
Daf 22b
משנה: בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּֽכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת לוֹקְחִין תֵּיבָה. תֵּיבָה לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת לוֹקְחִין סְפָרִים. סְפָרִים לוֹקְחִין תּוֹרָה. אֲבָל אִם מָֽכְרוּ תּוֹרָה לֹא יִקְּחוּ סְפָרִים. סְפָרִים לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת לֹא יִקְחוּ תֵּיבָה. תֵּיבָה לֹא יִקְחוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא יִקְחוּ אֶת הָֽרְחוֹב. וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן.
Traduction
Si des habitants ont cédé la place publique de la ville (où l’on prie à certains jeûnes), on achètera une synagogue avec l’argent de la vente. Pour une synagogue vendue, on achètera une estrade d’office (115)On ne fera des échanges qu'à un degré supérieur de sainteté.; pour une estrade vendue, on se procurera des manteaux de la Loi; contre la vente de ces objets, on acquerra des rouleaux bibliques; contre la vente de ceux-ci, on achètera des rouleaux du Pentateuque. Mais à l’inverse, contre la vente d’un rouleau du Pentateuque, on ne devra pas acheter de rouleaux bibliques (moindres); contre ceux-ci, on n’achètera pas de manteaux de la Loi; contre ceux-ci, on n’achètera pas d’estrade; contre celle-ci, on n’achètera pas de synagogue; et enfin contre celle-ci, on n’acquerra pas la place publique de ville. De même, si en cas d’échange il y a un reliquat, on ne l’emploiera pas à acquérir une sainteté de moindre degré.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בני העיר שמכרו רחובה של עיר. ס''ל להאי תנא דמתני' דרחובה של עיר יש בה קדושה מפני שמתפללין בה בתעניות ולפיכך לוקחין בדמיה בית הכנסת ובגמרא אמרו דהאי סתמא דמתני' יחידאה היא אבל חכמים אומרים דאין ברחובה של עיר משום קדושה שאינו אלא אקראי בעלמא:
בית הכנסת. שמכרו:
לוקחין בדמיה תיבה. והוא מקום שמניחין בו ס''ת ושאנו קורין ארון והוא קדוש יותר מבה''כ. ודוקא בה''כ דכפרים הוא דמצו מזבנו לה אבל בה''כ דכרכין מכיון דמעלמא קאתו לא מצו מזבנו לה דהוה לה דרבים:
לוקחין מטפחות. של ס''ת דקדושי טפי:
מטפחות לוקחין ספרים. נביאים וכתובים:
אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים וכו'. משום דמעלין בקדש ולא מורידין:
וכן במותריהן. אם לקחו ספרים במקצת הדמים מן המטפחות שמכרו או שלקחו תורה ממקצת הדמים של הספרים לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחות הוא. וכל הדברים הללו לא נאמרו אלא כשלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו לקנות בהדמים שכר לשתית מותר:
הלכה: בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּֽכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מְנַחֵם בֵּירִבִּי יוֹסֵה הִיא. דְּרִבִּי מְנַחֵם בֵּירִבִּי יוֹסֵה אָמַר. רְחוֹבָהּ שֶׁלְעִיר יֵשׁ לָהּ קְדוּשָּׁה. שֶׁכֵּן מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִין בּוֹ בָרַבִּים. בְּרַם כְרַבָּנִן. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּחַרְחֵק אַרְבַּע אַמּוֹת.
Traduction
R. Yohanan dit: l’avis exprimé dans la Mishna doit émaner de R. Menahem b. R. Yossé, d’après lequel la place publique des villes comporte un certain degré de sainteté, puisqu’il arrive parfois d’y apporter le rouleau de la loi pour le lire en public; selon les autres sages, le seul respect de la place publique consistera en ce qu’après y avoir prié, on devra s’éloigner de cette place d’au moins 4 coudées (avant de cracher, ou de déposer une immondice) – (116)Suit un passage traduit (Berakhot 3, 5), fin..
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן דר' מנחם בר' יוסי הוא. הא דקתני מכרו רחוב' של עיר וכו' אתיא כר' מנחם בר' יוסי בתוספתא פ''ב דאמר רחובה של עיר יש לה קדושה וכו' כדפרישית במתני':
ברם כרבנן עשו אותו כהרחק ארבע אמות. כלומר אין בה קדושה אחרת אלא לענין הרחקת ארבע אמות שלא ירוק אחר שהתפלל לפניה וכדר' ירמיה לקמן. וגרסי' להא בפ''ג דברכות בהלכה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. קְצִירַת הָעוֹמֶר מָהוּ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם. הָתִיב רִבִּי אַבַּיי. וְהָא תַנִּינָן. מִצְוָתוֹ לִקְצוֹר בַּלָּיְלָה. נִקְצַר בַּיוֹם כָּשֵׁר וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת׃ וְלֹא קִבְּלֵיהּ. אָמַר רִבִּי אָחָא. חָזַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן הָדָא. כֵּיוָן 22b שֶׁחֲשֵׁיכָה אָמַר לָהֶן. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם לַלַּיָלָה. כְּבָר הוּא אָמוּר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לַלַּיְלָה תְּנֵיהוּ לַיּוֹם. דָּבָר שֶׁהוּ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם מַכְשִׁירָיו מָהוּ שֶׁיּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת בַּלַּיְלָה. וְהָא תַנִּינָן. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִיתִּין לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּן׃. תִּיפְתָּר בַּחוֹל. תַּנָּה רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. זֶהוּ סֵדֶר תָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. בֵּין בַּחוֹל וּבֵין בַּשַּׁבָּת. וְהָא תַנִּינָן. קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְקוּפּוֹת וְהֱבִיאוּהוּ בָעֲזָרָה וְהָיוּ מְהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָאוּר [כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קָלִי.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מְרוֹק. הָתִיב רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקַּייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הַגַּע עַצְמוֹךְ שֶׁבָּא מִן הָעֲלִייָה. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הִתְחִיל בַּמִּצְוָה אֵין אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סוֹסַי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. וְהָא תַנִּינָן. שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהַיּוֹם צָרִיךְ לְלַיְלָה וְהַלַּיְלָה צָרִיךְ לְיוֹם כְּמִי שֶׁכּוּלּוֹ יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא לְמַפְרֵיעוֹ הוּא קָדֵשׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא קָדֵשׁ לְמַפְרֵיעוֹ הוּא יוֹם הוּא לַיְלָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר' שמעון בן לקיש בעי וכו'. כל זה עד סוף הפרק גרסינן להא לעיל בספ''ק דר''ה ושם פירשתי באר היטב עם כל השייך להאי עניינא וע''ש:
הדרן עלך הקורא את המגילה
Meguilah
Daf 23a
רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חָלָף בְּשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יָרוֹק עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וְכֵן הָרוֹקִין אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. תַּנֵּי. הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יַטִּיל מַיִם עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן הַמַּיטִּיל מַיִם אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא סוֹף דָּבָר עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ שָׁהָא כְדֵי הִילּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. 23a אִם אוֹמֵר אַתְּ. עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת יְהֵא אָסוּר. אַף אֲנִי אוֹמֵר. אַחֵר בָּא וְהִיטִּיל שָׁם.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אף אני אומר וכו'. כלומר מעתה נחוש אף לאחר ד' אמות שאני אומר אחר בא והטיל מים שם ויהא' צריך להרחיק עוד ד' אמות וא''כ אין לדבר סוף אבל אם אמרינן שהא כדי הילוך ד' אמות תו ליכא למיחש מידי:
בַּייְשַׁנָּאֵי שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי. מָהוּ לִיקַּח אֲבָנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת זוֹ וְלִבְנוֹת בְּבִית הַכְּנֶסֶת אֲחֶרֶת. אֲמַר לוֹן. אָסוּר. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. לֹא אָסַר רִבִּי אִימִּי אֶלָּא מִפְּנֵי עַגְמַת נֶפֶשׁ. רִבִּי גּוּרִיוֹן אָמַר. מוּגְדָּלָאֵי שְׁאָלוּן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָהוּ לִיקַּח אֲבָנִים מֵעִיר זוֹ וְלִבְנוֹת בְּעִיר אֲחֶרֶת. אֲמַר לוֹן. אֲסִיר. הוֹרֵי רִבִּי אִימִּי. אֲפִילוּ מִמִּזְרָחָהּ לְמַעֲרָבָהּ אָסוּר מִפְּנֵי חוּרְבַּן אוֹתוֹ מָקוֹם. מָהוּ לִמְכוֹר בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִיקַּח בֵּית הַמִּדְרָשׁ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרָה. שָׁרֵי. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת בֵּית י֨י. זֶה בֵית הַמִּקִדָּשׁ. וְאֶת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ. זֶה פַּלָטִין שֶׁלְצדְקִיָּהוּ. וְאֵ֨ת כָּל בָּתֵּ֧י יְרֽוּשָׁלַ֛ם. אֵילּוּ אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בַּתֵּי כְנֵיסִיּוֹת שֶׁהָיוּ בִירוּשָׁלִַם. דְּאָמַר רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בַּתֵּי כְנֵיסִיּוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלִַם וְכָל אַחַת וְאַחַת הָיָה לָהּ בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלְמוּד. [בֵּית סֵפֶר] לְמִקְרָא וּבֵית תַּלְמוּד לְמִשְׁנָה. וְכוּלְּהֹם עָלָה אֶסְפַּסִייָנוּס. וְאֶת כָּל בֵּ֥ית הַגָּדוֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ. זֶה מִדְרָשׁוֹ שֶׁלְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. שֶׁשָּׁם הָיוּ מְתַנִּין גְּדוּלוֹתָיו שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּגוֹן סַפְּרָה נָּ֣א לִ֔י אֵ֥ת כָּל הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂ֥ה אֱלִישָֽׁע׃ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְיָחִיד. אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְרַבִּים אָסוּר. אֲנִי אוֹמֵר. אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם קָנוּי בוֹ. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׁה בֵרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק שֶׁלָּקַח בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְאַלֶכְסַנְדְּרִייִם וְעָשָׂה בָהּ צְרָכָיו. אַלֶכְסַנְדְּרִייִם עָשׂוּ אוֹתָהּ מִשֶּׁלְעַצְמָן. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁבְּנָייָהּ לְשֶׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ מָהוּ. נִיִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס. וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת. הָדָא אָֽמְרָה. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׂהּ קָֽדְשָׁה. אֵימָתַי קָֽדְשָׁה. מִיַּד [אוֹ] בִּשְׁעַת הַתִּשְׁמִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָעוֹשֶׂה תֵיבָה לְשֵׁם סֵפֶר וּמִטְפָּחוֹת לְשֵׁם סֵפֶר. עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הַסֵּפֶר מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. מִשֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הַסֵּפֶר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. [ומַּה] אִם אֵילּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשֵׁם סֵפֶר אֵינָן קְדֵישׁוֹת אֶלָּא בִשְׁעַת הַתַּשְׁמִישׁ. זוֹ שֵׁבְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר לֹא כָל שֶׁכֵּן. אֵילּוּ שֶׁעָשָׂאָן לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָׁן מָה הֵן. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. בְּנָייָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהִקְדִּישָׁהּ קָֽדְשָׁה. וְהָכָא עָשָׂאָם לְשֵׁם חוּלִין וְהִקְדִּישָׁן קָדַשׁ.
Traduction
Les habitants de Beïsan demandèrent à R. Imi s’il est permis de prendre des pierres d’une synagogue (ruinée) pour en construire une autre (117)V. Casuistique Mamar Mordekhai, n° 55.? C’est interdit, répondit-il (118)Rabba à Lament., 2, 2.. R. Imi ne l’a défendu, répond R. Helbo, qu’afin de laisser subsister cette ruine pénible (que le chagrin inspiré par cette vue suscite la restauration). R. Gorian dit que les habitants de Migdal demandèrent à R. Simon b. Lakish s’il est permis de prendre des pierres de la synagogue ruinée d’une ville, pour en construire une dans une autre ville? C’est défendu, dit-il. R. Imi enseigne qu’il est défendu même de les déplacer de l’est à l’ouest d’une même cour, afin de laisser intacte la première ruine à titre de souvenir sacré. Est-il permis de vendre une synagogue pour acheter une maison d’études? On peut déduire que c’est permis, d’après ce qu’a enseigné R. Josué b. Levi; le verset (2R 25, 9) il brûla la maison de l’Eternel se rapporte au Temple; et la maison du roi, c.-à-d. le palais (palatium) de Sédécias, et toutes les maisons de Jérusalem, savoir les 480 synagogues qui se trouvaient à Jérusalem; car, dit R. Pinhas au nom de R. Oshia (119)J., (Ketubot 13, 1)., c’était là le nombre des synagogues de la capitale, dont chacune avait une salle de lecture et une salle d’études; dans la première, on lisait les textes bibliques; dans l’autre, on expliquait la Mishna. @Le tout a été ruiné par Vespasien (120)Par analogie avec le 1er Temple.. Il a consumé dans le feu toute la grande maison (ib.); c’est une allusion à l’école de R. Yohanan b. Zaccaï (121)M. Cohen, Pharisiens, 2, 163, renvoie (?) à ce passage, pour signaler l'importance de ladite école., où l’on exposait les grandeurs de la Providence, comme dans ce verset (ibid.): Raconte-moi donc toutes les grandes œuvres faites par Elisée (donc, la sainteté d’une telle maison est supérieure à celle d’une synagogue). R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan: la Mishna permet seulement de céder une synagogue (contre une sainteté supérieure), si elle est à un particulier; mais c’est défendu si elle est communale, car il se peut qu’au bout du monde, il se trouve un propriétaire ayant participé à son érection (on ne peut pas le déposséder). Mais n’a-t-on pas enseigné qu’il est arrivé à R. Eliézer b. Cadoq d’acheter la synagogue des Alexandrins (122)'''''' Qu'ils avaient dans la capitale '''', ajoute M. Derenbourg, ib., p. 263.'', pour l’employer à son propre usage profane? C’est que les Alexandrins l’avaient édifiée à leurs propres frais (ils étaient considérés comme des particuliers). On connaît ainsi la règle si la maison a été édifiée en vue de la synagogue; mais si après l’avoir construite comme une cour ordinaire on l’a consacrée au culte, quelle sera la règle? On peut le savoir à l’aide de ceci: Si quelqu’un s’est interdit par vœu d’entrer dans telle maison, et qu’elle devient une synagogue, R. Eliézer lui en permet l’accès, etc. (123)J., (Nedarim 9, 2) ( 4lc).. Cette nouvelle dénomination prouve que, quoiqu’édifiée dans un but profane, la maison peut ensuite être sainte. Quand cette sainteté commence-t-elle? Est-ce de suite (dès la désignation), ou à partir du premier emploi pour le culte? On peut y répondre par cet enseignement (de la Tossefta): si l’on fait une armoire pour y placer les rouleaux de la Loi, ou des manteaux afin d’envelopper ces rouleaux, on peut l’utiliser à un but profane aussi longtemps qu’on ne l’a pas employée pour les rouleaux sacrés, et elle n’est consacrée qu’à partir de ce dernier moment. Or, si un tel meuble fabriqué spécialement pour la loi ne devient sacré qu’au moment de l’employer aux objets sacrés; à plus forte raison sera-ce de même pour une maison construite dans un but profane, et destinée plus tard à un but sacré. Qu’arrivera-t-il si l’on a fabriqué une armoire ou des manteaux en vue d’objets profanes, et qu’ensuite on les consacre au culte? Seront-ils sacrés? Oui, aussi bien qu’une maison édifiée d’abord dans un but ordinaire, puis destinée à servir de synagogue – (124)Suit un passage traduit (Yoma 3, 6)..
Pnei Moshe non traduit
ביישנאי וכו'. בני בישן שאלו לר' אימי אם מותר ליקח אבנים מבה''כ שעומדת ליסתור ולבנות מהן בבה''כ אחרת וא''ל אסור דאפי' בכה''ג עילויא בעינן ומוכרין ולוקחין תיבה:
לא אסר ר' אימי. בכה''ג אלא מפני עגמת נפש כלומר שיהא להן עגמת נפש בראותם בית הכנסת שלהם חריבה ויקומו לתקנה ולבנותה:
ולבנות בעיר אחרת. גדולה מעיר זו דאפשר בכה''ג לא בעינן עילוייא וא''ל אסור דלעולם עילויא בעינן:
אפי' ממזרחה למערבה אסור. לשנותה מפני חרבן אותה המקום שהיתה עליו ויהא נשאר חרוב ושממון:
ממילתיה דריב''ל אמרה שרי. ממילתיה דריב''ל דדריש בית הגדול על בית המדרש. של רבן יוחנן ב''ז שמעינן דאלימא קדושת בהמ''ד מקדושת בהכ''נ והלכך שרי:
כגון ספרה נא לי את כל הגדולות וכו'. כלומר ודוגמתו מצינו עוד דנסים ונפלאות שנעשו ע''י אלישע נקראין גדולות:
הדא דאת אמר. דמוכרין בה''כ ומעלין בקדש ליקח בדמים תיבה דוקא בבה''כ של יחיד אבל של רבים אסור למוכרה לפי שאני אומר אחד מסוף העולם קנוי בו שיש לו קנייה בבית הכנסת זו מהנדבה אשר נדב לכך והרי יש לו חלק בו ואין למוכרו שלא מדעתו:
ועשה בו צרכיו. צרכי הדיוט ולא נהג בו קדושה:
משל עצמן. יחידים שבאלכסנדריה עשו אותה משל עצמן ולא משל צבור ואין בו משום קדושה:
עד כדון. שמענו שיש בבה''כ משום קדושה כשבנאה מתחלה לשם בה''כ:
בנייה לשם חצר והקדישה. אח''כ לבה''כ מהו שיש לה דין קדושת בה''כ:
נשמיעינה מן הדא. דתנינן בפ''ט דנדרים בהלכה ב' קונם שאני נכנס לבית הזה ונעשה בה''כ ואמר אלו הייתי יודע שנעשה בה''כ לא הייתי נודר ר''א מתיר וחכמים אוסרין דאין פותחין בנולד שמעינן מיהת מדקרי ליה בה''כ סתם א''כ יש לה דין קדושת בה''כ:
אימתי קדשה. חצר זו שהקדישה לבה''כ אם מיד או בשעת תשמיש לבהכ''נ:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמכילתין שם העושה תיבה לשם ספר להשתמש בה הספר או מטפחות וכו' ומה אם אלו שיכתחלה נעשו לשם ספר ואפילו הכי אינן קדושות אלא בשעת תשמיש חצר זו שבנייה בתחלה לשם חצר ואחר כך הקדישה לא כל שכן דלא קדשה אלא משעה שנשתמשו בה לבית הכנסת:
אלו וכו'. זו בעיא אחריתא ועל התיבה ומטפחות קאי אם עשאן אלו בתחלה לשם חולין והקדישן מהו ופשט לה כמה דאת אמר תמן גבי חצר בנייה וכו' וה''נ כן. וגרסי' להא בנדרים שם ובעיא אחרונה חסרה שם בספרי הדפוס:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source